החלטה בתיק בש"פ 8921/04

השופטת מ' נאור:

           ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת נ' אוהד) שהורה על שחרורו של המשיב ממעצרו בתנאים של חלופת מעצר. ביצוע ההחלטה עוכב על ידי עד למתן החלטה אחרת בערר.

העובדות

           על פי הנטען בכתב האישום, ב- 23.7.04 בשעה 04:45 לפנות בוקר פרץ ויכוח בין המשיב לחברתו לחיים (להלן: המתלוננת) בבית המשיב ברמלה. המשיב חשד במתלוננת כי היא בוגדת בו ותקף אותה במכות אגרופים. לאחר מכן הפשיטה מבגדיה וגרר אותה בכח בשערותיה אל מחוץ לדלת ביתו בעודה ערומה, וכל זאת חרף התנגדותה. למתלוננת נגרמו חבלות בכל חלקי גופה. כשהופיעה אמה, אשר הוזעקה למקום על ידי שכן, ההתעללות נפסקה. יצוין כי הדירה בה מתגוררות המתלוננת ואמה ממוקמת קומה אחת מתחת לדירת המשיב.

           ב-23.7.04 בשעה 8:15 בבוקר התלוננה המתלוננת במשטרה. כעבור יומיים, ב-25.7.04, הגיעה המתלוננת למשטרה במטרה לבטל את תלונתה.

           ב- 25.7.04 הגישה המדינה כתב אישום נגד המשיב לבית משפט השלום (ת"פ 2401/04). המשיב הואשם בתקיפת בת זוג הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות (סעיפים 380, 382 (ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977) ובמעשה מגונה תוך שימוש בכח (סעיף 348 (ג1) לחוק העונשין). יחד עם כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים.

ההליכים המשפטיים בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי

           ב-2.8.04 התקיים דיון ראשון בבית משפט השלום בעניין בקשת המעצר עד תום ההליכים,  וב-5.8.04 קבע בית משפט השלום כי:

       "בשים לב לאימרת המתלוננת מיום 23.7.04, אימרת אמה, התעודה הרפואית והמזכר שערכה השוטרת פדידה, מצאתי כי קיימת תשתית ראייתית לעובדות המיוחסות למשיב בכתב האישום".

           יחד עם זאת הוסיף בית המשפט:

"שומה על בית המשפט לבחון חלופת מעצר שיש בה כדי להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחרות המשיב פחותה".

בית המשפט קבע, כי על שירות המבחן לבדוק האם יש מקום לחלופת מעצר במקרה דנן, וכי עד מתן החלטה אחרת יוארך מעצרו של המשיב.

           בתאריכים 15.8.04, 19.8.04, 25.8.04, 29.8.04, 2.9.04 התקיימו דיונים בבית משפט השלום, בפני שופטים תורנים שונים (עקב הפגרה), לעניין חלופות מעצר אפשריות.

           במהלך דיונים אלו הוגשו שלושה תסקירי מבחן, שהראשון והעיקרי בניהם הינו תסקיר המבחן מיום 17.8.04, אשר קבע כי ניתן לראות במערכת היחסים בין המשיב למתלוננת קווים של התנהגות אובססיבית ומסוכנת של המשיב כלפי המתלוננת.

           הדיונים המשפטיים בבית משפט השלום התמקדו לבסוף בשתי חלופות מעצר עיקריות: הראשונה, מעצר בית בבית אחיו של המשיב ברמלה. חלופת מעצר זו נשללה עקב חוסר היכולת של האח לפקח על המשיב בבית קטן בו מתגוררות 6 נפשות; השניה, והיא זו הרלוונטית לענייננו, היא מעבר המשיב להשגחתו של מעבידו לשעבר, מר מרכוס, במקום העבודה בלטרון (בשעות היום) ובבית המעביד במושב בן נון (בשעות הלילה). מר מרכוס התחייב להשגיח על המשיב ולדווח על כל היעדרות שלו.

           בדיון האחרון בבית משפט השלום ביום 2.9.04 קבע סגן נשיא בית משפט השלום (כב' השופט ברוך) כי אין בנמצא חלופת מעצר ראויה, והורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו:

       "בתיק זה נקבע כי קימת תשתית ראיתית לכאורית להוכחת האישומים. משכך, דובר בכתב אישום חמור במיוחד, המלמד על אובסיסיביות של המשיב כלפי המתלוננת על אלימות ברוטלית חוזרת ונשנית, על השפלה וביזוי, ולטעמי לפחות... היה מקום להורות על מעצר עד תום ההליכים... די לקרוא את האמור בתסקיר מיום 17.8.04 בעמוד האחרון שלו המתיחס למתלוננת ומצבה (בנבדל ממה שהיא מפגינה כלפי חוץ בבית המשפט ובמשטרה), כדי להבין שכל מהלך שבו ישוחרר המשיב לחלופת מעצר, יהא בו כדי לפגוע במתלוננת ולהחזיר את המצב לקדמותו".

           המשיב ערר על החלטת בית משפט השלום בפני בית המשפט המחוזי (ב"ש 93046/04). ב-21.9.04 התקיים בבית המשפט המחוזי דיון בערר. במועד זה המתלוננת התייצבה לדיון, חזרה בה מעדותה במשטרה,  וביקשה לשחרר את המשיב ממעצרו:

       "אני כאן כי אני מקווה שהוא ישוחרר, הוא לא עשה כלום. כל מה שרשום בתיק זה היה שקר. אני מודעת שיכול להיפתח נגדי תיק על עדות שקר. גם כתבתי לשופטת שעצרה אותו ואמרתי שאני מוכנה לשלם כל דבר על כל מה שעשיתי. עשיתי את זה כי הוא רצה לעזוב אותי והיה לי קשה לקבל את זה. עכשיו אנחנו ביחד, אנחנו מדברים בטלפון ואני מבקרת אותו, אני זאת שקונה לו ואני הכל. אין לו משפחה ואף אחד חוץ מילדה קטנה בת 9, וגם לי אין משפחה. אמנם יש לי אמא שאני חיה אצלה, אבל מעבר לזה אין לי שום דבר, ואני מחשיבה אותו כמשפחה יחידה שלי. מה שעשיתי זו טעות ואני מכפרת עליה, כבר חודשיים".